<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
לשחוט כדכתיב (דברים י"ב) וזבחת כאשר ציויתיך אמר רב יהודה אמר רב (א"ה לפנינו אי' שמואל) כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו אם לא ראהו אחד מתחילה ועד סוף, וכן חרש שוטה וקטן אין אוכלין משחיטתן אם אין אחרים רואין אותו, אך נשים שוחטות אם יודעות הילכות שחיטה. ואילו הן הילכות שחיטה, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, עיקור. שהייה שיעורו כדי שחיטה בהמה אחרת בהמה לבהמה ועוף לעוף כרבי יוסי בר' חנינאא), ובכל מקום היא פסולה חוץ ממיעוט קמא של קנה, ושהייות מצטרפות, והיכא ששחט הכשר שחיטה ושהה ואחר כך חזר ושחט כל הסימנים רש"י אוסר ואין מודים לוב). דרסה, כגון שהתיז הראש בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה אבל אם הוליך או הביא ויש בסכין חוץ לצואר כמלא צואר כשרג), ובשתי בהמות בעינן חוץ לשני צוארין כמלא צוארד). חלדה, כשהסכין מכוסה משום דבר ואפילו מצמר וממטלת מחמירין לאסור, לכך יש ליזהר לשוחטין שלא יחושו על העור כל כך שיכניסו ראש הסכין וישחטו תחת העור שלםה). הגרמה, שלא ישחוט למעלה משיפוי כובע בקנהו), וכן בוושט בתורבץ הוושט, ואם שחט שחיטתו פסולהז). עיקור, שנעקרו הסימנין ממקום חבורם בלחי, ואפילו אם שחט אותם אחר כך או שפסק הסימן באמצע או ששחט בסכין פגומה הכל נקרא עיקור, ואם נמצא לאחר שחיטה אחד מן הסימנין שמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמט אם לאו פסול אפילו בעוף, ואפילו נמצא הסימן שבו שחט שמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה פסולה היכא שתפס בסימנין ואם לא תפס יבא ויקיףח), וצריך השוחט תרנגולת ליזהר שלא תוכל לנעוץ רגליה בכותל או בקרקע שלא תבא לידי עיקור סימנים. ואין צריך שידע השוחט כל הדינים הללו ממש אלא אם יאמר מזה הייתי נשאל הוי שפיר יודע הלכות שחיטה עד שיאמר מן האסור הייתי אומר מותרט). השוחט, בשנים ושלושה מקומות מותרי). וצריך לבדוק הסכין שלא יהיה בו פגימה כדי שתחגור בו הצפורן, וצריך לבודקו בצפרנו ובבשרויא), והשוחט ואחר כך נמצא סכינו פגום אם שיבר בו עצם לאחר שחיטה קודם שבדק מותריב) אבל אם לא שבר בה שום דבר אפילו שחט אלף בהמות או עופות כולן אסורות כיון שלא בדק בין זו לזו, אבל אם נמצא יפה בחודו של סכין אפילו נמצא פגימה מן הצדדין מותר כדברי רבינו נתנאליג), ודין פגימה מב' רוחות דהיינו [אוגרת] בכל מקום פסולה אפילו קיימא ארישא דסכינה ואפילו הוליך ולא הביא, מסוכסכת מרוח אחת ואם היא עומדת בראש הסכין והוליך ולא הביא כשירה ובעניין אחר פסולהיד). א) אבל כי הא דקאמרינן (חולין דף ל"ב) כדי שיגביהנה וירביצנה לא סבירא לן כוותיה כדפירש (לן) [שם] בתו' וכפי' פרק השוחט (שם), לשון ס"ק. ב) כי רבינו תם מתיר אך נהגו העולם כפי' רש"י ולכך כשישחוט אדם סימן אחד בעוף וזורק העוף מידו ועודו מפרכס ורוצה להמיתו מיד לא יחתוך ראשו או סימן השיני בסכין או בקורדום לפי ששהה, ואפילו כששחט השני סימנים יש לו ליזהר באלה שלא יחתוך בסכין ראשו לפי שפעמים שמשייר מיעוט הסימנים ולאו אדעתיה ושהייה יש פוסלין אפילו במיעוט בתרא לפירוש רש"י. [פירש רבינו אושעיא הלוי הבעיא דשהה במיעוט סימנים מהו ונשאר בתיקו, בבהמה וקאי אשוחט בסכין רע ומבעיא אם שחט רובו של אחד והוליך ומביא כל היום כולו במיעוט מהו דילמא הא דמכשירין השוחט בסכין רע אפילו הוליך והביא כל היום כולו היינו כשמתעסק לחתוך את הסימן אבל כיון שחתך רובו הרי הוא כאילו נחתך כולו ובאותו המיעוט כאילו הוליך והביא ביד או ברגל ויש כאן שהייה בין סימן לסימן ופסולה, עכ"ל ס"ג (סימן ס"ג) ותוספות (חולין דף ל' ד"ה החליד)]. וכן יש להזהר כשאדם התחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יוצא והגביהו סכינו מן הצואר יש לו ליזהר שלא יגמור שחיטתו לפי שיש לחוש שמא חתך משהו מן הוושט קודם שהגביה סכינו ושהייה פוסלת במיעוט קמא דוושט לדברי הכל, ואפילו לא הגביה סכינו כי אם מעט יש לחוש דשהייה דעוף מועטת היא מאוד דכדי שחיטת רוב סימן אחד בעוף היא שנעשית מהר, ויש להאריך בשיעור הגבהה [פירוש בהגבהת הסכין כדפירש], אם העור מן החשבון [פירוש להחשיב שיעור עובי העור מן השהייה], ואפילו אמר השוחט ידעתי שלא חתכתי רק מן העור אין סומכין עליו כיון שיצא קצת הדם, ואף על גב דקנה סמוך לעור הוא ובקנה אין לחוש במיעוט קמא מכל מקום פעמים שגם הוושט סמוך לעור על ידי אחיזת סימנים שתופס בהן כשבא לשחוט, ואם בא לשחוט אחר שהגביה סכינו אומרים לו שחוט הקנה ואחר כך תהפוך הושט ותבדקהו דוושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, ואם אינן בקיאין בבדיקה לא יגמור שחיטתו כלל אלא ימכרינו לגוי רק שימית הגוי את העוף בפניו שאם מניחו חי ביד הגוי איכא למיחש שמא אתי לזבוני לישראל אחר לאחר שיתרפא וטריפה היא חיה עד לאחר י"ב חדש, ומהאי טעמא נמי אין לו תקנה להשהותו בביתו ואפילו בא להשהותו בביתו י"ב חדש אסור דילמא אתי לידי תקלה כיון שאין הטריפה ידוע, עכ"ל ס"ק. ודווקא בעוף יש תקנה על ידי דנשחטיה לקנה ונהפכיה לוושט ונבדקיה משום דדי בשחיטת הקנה לחודיה אבל בבהמה דבעינן שישחוט גם בוושט אימור במקום שחיטת הוושט ניקב והוושט נקובתו במשהו ואין לו בדיקה מבחוץ, וכן הורה מורי הר"י מקורבול בשה אשר התחיל לשחטו ולא ידע השוחט אם נגע בסימן ואמר שאין לו תקנה [לשוחטו] או למעלה או למטה [והדר] נהפכיה וניבדקיה בוושט דלעולם נאמר במקום נקב קשחיט כיון דבעי שחיטה בשנים כי אם דווקא בעוף דסגי בשחיטת קנה לחודיה שאנו יכולים לומר דנשחטיה לקנה ונהפכיה לוושט וכו', וכן הורה מורי הר"ר פרץ בבית הכנסת בקורבי"ל. זאת ההג"הה מצאתי בספר אחד ששייכה לפנים. ג) אבל אם הוליך והביא אפילו באיזמל כל שהו כשר ובלבד שלא יהא בו קרנים, עכ"ל ס"ג. ד) ויש ליזהר בעוף כשאדם ששוחט לבדו בלא סיוע אחר ותופס בידו אחת העוף ואוחז הסימנין בשתי אצבעותיו צריך שיאחז אותם יפה יפה שאם אינו אוחזם בטוב פעמים שיהיו נשמטים לכאן ולכאן ולא יכול לשוחטו בקל על ידי הולכה ויבא לידי איסור דרסה ואפילו לא עשה דרסה כי אם במשהו מן הוושט פסול כמו בשהייה, עכ"ל ס"ק. [פסק בהלכות גדולות שאדם המשתכר אל ישחוט כי רוב הדרסות מחמת השכרות הן, עכ"ל ס"ג]. ה) החליד במיעוט סכין מהו, פי' רש"י (חולין דף ל') דבמיעוט הראשון אינו מסופק דוודאי נבילה היא אבל שואל במיעוט אחרון ונשאר בספק ויש לנו להחמיר בדבר, ונראה כפי' הרב רבינו אושעיא הלוי שפי' החליד במיעוט סימן כגון אחד ששחט רובו של אחד והחליד הסכין תחת אותו מיעוט הנשאר ושחט סימן השיני כדרכו ודנין בו להחמיר, לשון ס"ג (הלכות שחיטה סי' ס"ג). ו) פי' הקו' שיפוי כובע כמו כובע יש למעלה על פי הקנה ככובע על הראש, ואין זה אותו לשון בשר קטן שנופל על פי הקנה לעכב את הקול אלא כמו כובע ממש הוא עשוי ומאמצעיתו ומעלה הוא הולך וכלה ונעשה חידוד כמין קולוס שקורין הילמ"א ואותו שיפוי נקרא שיפוי כובע שיפוי אגויישון ב"ל, ר' שמעון בן לקיש מכשיר בחודא דכובעא (חולין דף י"ח) — פ"ה בעליונו של כובע — קרי עליה רבי יוחנן גיסא גיסא — כלומר יותר מדאי הכשרת דאין כשר אלא ממקום שהכובע מתחיל לשפוע ולעלות ולמטה, פגע ולא נגע בחיטין טריפה — פ"ה גרעינין דומה לחיטין ומונחין על הקנה אצל הכובע, ופי' התו' (שם ד"ה או) פגע ולא נגע ששחט למעלה מן החיטין ושיירם לצד הצואר טריפה, שייר בחיטי כשירה — פי' לצד הראש דהיינו פגע ונגע שהניח מקצתו לצד הראש ומקצתן לצד הקנה כשירה, עכ"ל פ"ק דחולין (שם). ז) הי ניהו תורבץ הוושט אמר מר עקבא כל שחותכו ומרחיב (חולין דף מ"ג) — פ"ה נפתח פי הנקב כפי האמתחת, והאי מרחיב לאו אחתך קאי אלא אעוגל פי חלל הוושט — חותכו ועומד במקומו זהו וושט — פ"ה שהוושט רך הוא וכשחותכין אותו אינו מרחיב אבל לצד הראש הוא מתקשה רייד"ש בלע"ז, רב ביבי אמר כל שחותכו ועומד במקומו זהו תורבץ הוושט איזהו וושט עצמו כל שחותכו וכויץ — פ"ה דטוריט ב"ל ונכפל פי הנקב לצד חללו ונסתם עוגל פי החלל — ר' זירא אמר מבלעת — פ"ה מקום בית הבליעה קרוי תורבץ סמוך לראש הנקב מאד — וכמה מבלעת פחות משערתא — פ"ה מאורך שעורה — ועדיף מחיטתא. ההוא תורא דאתחיל בית השחיטה בתורבץ הוושט וגמר לשחיטה בושט עצמו וטרפיה רבא כרב דאמר תורבץ הוושט נקובתו במשהו אתא לקמיה דר' אבא אמר תורא בין לרב בין לשמואל שרי, פ"ה לרב מקום שחיטה הוא ושחיטה מעליא היא ולשמואל דאמר נקב הוא הא אמר נקובתו ברובא, עכ"ל בפרק אילו טריפות (שם). [וזהו למעלה ולמטה בקנה עד אונא ראשונה ובוושט עד שישעיר [פירש הרב אלפס והמיימון (הלכות שחיטה פ"א ה"ה) דקאי פרצי פרצי ודמי לכריסא, ורש"י פי' שיש שם שיער שגוררין בסכין מכרס הפנימי, עכ"ל התו'] ולפי שאין אנו בקיאין בזה נכון לשחוט באמצע הצואר ובבהמה גסה אם מרחיק ד' אצבעות בראש די בזה, עכ"ל ס"ק]. [ומקום הוושט למעלה כדי תפיסת יד, ורש"י פי' כדי שיאחז בד' אצבעות, וריב"ם פי' דזהו בשוורים גדולים אבל בקטנים לפי קטנם ובעוף לפי גדלו, ושיעור הוושט למטה בעוף עד הזפק ובקנה עד כנגד הזפק, שחט הרוב בהכשר והמיעוט הגרים לכל הלשונות כשירה, ורש"י פוסק גם בזה להחמיר ואין הלכה מוכיח כן, עכ"ל ס"ג (שם)]. ח) ולדידן דלא בקיאין בהקפה פסלינן כל שמוט שנמצא בין תפס בין לא תפס בסימנין, עכ"ל ס"ק. ט) אמר רב הונא השוחט צריך שיבדוק הסימנין אחר השחיטה אם הם שחוטים יפה ואם לא בדק במתניתא תנא נבילה ומטמא במשא. השוחט מן העורף (חולין דף י"ט) — פ"ה כלומר מאחורי הצואר — שחיטתו פסולה, ובגמרא מוקי לה כשלא החזיר הסימנין אחורי העורף אלא חתך המפרקת עד שהגיע לסימנין וקודם שהגיע לסימנין נטרפה בשביל המפרקת. והשוחט מן הצדדין — פ"ה צידי הצואר — שחיטה כשירה ואפי' בדלא אהדר משום דקא משחטי הסימנין שפיר קודם חתיכת המפרקת, עכ"ל פ"ק דחולין (שם). עשאה גיסטרא נבילה — פ"ה (שם דף כ"א) שלא חתך המפרקת [שמעתי החותך רוב החוט שבתוך המפרקת הוי גיסטרא ולא היא] לשנים דהכי משמע חטיהו הוציא את דמו ותו לא, עכ"ל בפרק השוחט (דף כ"ז). השובר מפרקתה של בהמה או של עוף קודם שתצא נפשה הדם נבלע באיברים ואסור ואם כן צריך ליזהר לאחר שחיטה שלא יכה הבהמה או העוף על מפרקתה משום דבשובר מפרקתה מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם והיא נחה ושוקטת והדם נבלע באיברים, עכ"ל לשונו. י) ובשאלתות דרב אחאי מפרש שכל אותן המקומות בהקפו של סימן שחתך סביב הסימן כאן מעט וכאן מעט ובין הכל יש רוב וכל ג' מקומות בטבעת אחד בקנה וכיוצא בו בוושט, עוד מפרש שם אפילו חתך מיעוט הקנה למעלה לצד העור וחזר ושחט מיעוט לצד אחר כשירה מאחר שיש כאן רוב אם יצטרפו , ובתו' (חולין דף ל' ד"ה השוחט) פי' דפירוש זה אינו נראה. ושחיטה העשויה כקולמוס, פירש באלכסון, כשירה לד"ה. מותר לשחוט בכל זמן בין ביום בין בלילה והוא שאבוקה כנגדו כדי שיראה מה יעשה ואם שחט באפילה שחיטתו כשירה. הגה"ה, וכן הסומא ששחט שחיטתו כשירה דווקא דיעבד אבל לכתחילה לא ישחוט, ע"כ הגה"ה (לשון ר"א). אין שוחטין לתוך ימים ונהרות שמא יאמרו לשר של ים קשחיט, ולא בכלי שיש בו מים שמא יאמרו לצורה שחיט' שרואה במים, ולא בגומא אפילו אינה מנוקה מעפר ודלא כפי ר"ת שכן דרך עובדי ע"ז ואם שחט שחיטתו כשירה. ותנן שוחטין לתוך הכלים אם יש בתוכן מים עכורים וכן שוחטין חוץ לגומא והדם יורד לתוכה ובשוק לא יעשה כן מפני שהוא חוק למינים, וכן מותר לשחוט אחורי הכלים ועל דופן הספינה והדם שותת לים. בכל שוחטין בין בצור בין בקנה בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ובלבד שלא יהיה בו פגימה, עכ"ל ס"ג. יא) מראשו של סכין לסופו ומסופו לראשו בצפורנו ובבשרו מג' רוחות של סכין, ע"כ לשון ס"ק. יב) וכן [בדק] ושחט ולא בדק הסכין אחרי כן ונאבד [הסכין] שחיטתו כשירה דאבידה היינו כמו שבר דשרי והלכתא כוותיה דרב חסדא כששבר, וכן אם לא בדק אחר שחיטה והוכה על [אבן] (עץ) ונפגם כשר ודווקא היכא דבדק קודם שחיטה אבל אם לא בדק קודם שחיטה אסור, עכ"ל התו'. ואומ' כי אין לשחוט בסכין של גוים או בסכין שלא הטביל כדאיתא התם (חולין דף ח') סכין של גוים אסור להשתמש בו ור"ל שאסור להשתמש בו שום מינוי תשמיש עד לאחר טבילה, ואם שחט בסכין של גוים צריך קליפה במקום שחיטה, עכ"ל התשב"ץ (דיני איסור והיתר סי' שכ"ו). יג) ושמא נראה שירד לפסוק כדברי האומר אתלתא רוחתא לא צריכי בדיקה משום דבית השחיטה מרוח רוח כי ההיא דשמואל דליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה מהאי טעמא דמרוח רוח, ומיהו נהגו העולם לפסול כשנמצאת הפגימה מן הצדדין כמו בחודו של סכין כמאן דאמר דבעי בדיקה גם אתלתא רוחתא, וגם סמכו העולם אקרא דושחטתם בז"ה בגימטאריא י"ב ויש י"ב בדיקות בסכין כשבודקין אותו אתלתא רוחתא, וכן היה תופס עיקר מורי רבינו יחיאל ב"ר יוסף. ואם תאמר אם כן קשיא הלכתא אהלכתא קיימא לן כשמואל דליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה דליכא מאן דפליג וכן פסק המיימוני (הלכות שחיטה פ"א הכ"ג) אלמא בית השחיטה מרוח רוח וקיימא לן דצריכא בדיקה אתלתא רוחתא כדפי' אלמא לא אמרינן מרוח רוח, ותי' רבינו יחיאל ב"ר יוסף דנהי דודאי מרוח רוח מהני גבי ליבון סכין מכל מקום לא מהני לגבי פגימת הסכין דמן הצדדין לפי שפגימת הסכין פולטת ומגעת לדופני השחיטה אף על גב דמרוח רוח והתלמוד לא חש בזה להאריך, עכ"ל ס"ק. יד) ונראה דהא מכשירין מסוכסכת ברישא דסכינא ובהוליך ולא הביא היינו דווקא כשהשוחט מרגיש בה מקודם השחיטה וגם הוא שדקדק בשעת שחיטה לעשות הולכה ולא הובאה או איפכא אבל אם [מצא] סכינו יפה קודם השחיטה ואחר השחיטה מצא בה פגימה אפילו מסוכסכת פסולה ואפילו ארישא דסכינא דכיון שלא נזהר בה לפי שמצא סכינו יפה אם כן מסתמא עשה הולכה והובאה ואפילו אמר ברי לי שלא עשיתי כי אם הולכה לבדה לא מהמנינן ליה דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש ולא מידכר לאו אדעתיה, על כן נראה לפסול כל פגימות אפילו מסוכסכת שנמצאת לאחר שחיטה כדפי', ועוד דאין רגילות שתמצא הפגימה ברישא דסכינא ממש, עכ"ל ס"ק. [צריך לשחוט בדבר תלוש ודיעבד שרי בתלוש ולבסוף חברו דלא חברו חיבור גמור ולא מבטל ליה לגמרי דהא חברו חיבור גמור מבעיא ליה לרבא (חולין ט"ז) ולא איפשיטא ליה ולחומרא קיימינן. וישראל וגוי שוחטין בסכין אחד הוי גוי מסייע שאין בו ממש וכשירה, לשון בהר"ל]. עולה ויורד בסכין שוחטין בו לכתחילה וגם בסכין שדומה לסאסא ב"ל אשפרא שוחטין בה לכתחילה, וסכין שחותך משתי רוחות צדה אחת כמגל וצדו אחת יפה לא ישחוט [ביפה] לכתחילה גזירה שמא ישחוט בצדו אחר ואם שחט הואיל והיא יפה שחיטתו כשירה, ובסכין ארוך שיש בו פגימות מותר לכרוך מטלת על הפגימה ולשחוט שאין לגזור כאן שמא ישחוט בלא מטלת שהרי יש כאן היכרא גדולה. כמה גדולים אין מקפידים בטבח שאינו מראה להם הסכין אף על פי שאין ידוע להן שבקיאין בהלכות שחיטה מפני שסומכין שכל המצוייין אצל שחיטה מומחין הם. וצריך לשחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אבל שני חצאין בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתן פסולה. וצריך לשחוט הורידין כדאיתא פ"ק דברכות (דף ח') הזהרו בוורידין כרבי יהודה והלכה כמותו. אמנם שהייה דרסה אינו פוסלת בהן דאמר ר' (חולין כ"ח) מנקבן כקוץ בשעת שחיטה וכשר. ואף ר' יהודה לא אמר אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה דמנתחא אבר אבר לא צריך, ואומר ר"ת (חולין דף כ"ז ד"ה השוחט) אף בעוף אינו מצריך ר' יהודה אלא לכתחילה אבל דיעבד כשר. אמר רבא (חולין דף י"ז) השוחט בסכין רעה אפילו כל היום כולו מאחר שהוליך והביא ואין בו פגימה כשירה, לשון ס"ג.
